ביהמ"ש לענייני משפחה בב"ש קבל התנגדות לקיום צוואה מחמת אי כשירות המנוח לחתום עליה

1.         פתח דבר

בפני בקשה לקיום צוואתו של המנוח צ.ס ז"ל, אשר נפטר ביום 6.1.02 (להלן "המנוח", "המצווה"), ובעת פטירתו הותיר אחריו 5 ילדים.

הצוואה  נערכה ונחתמה  בפני  עדים ביום 3.12.00 (להלן "הצוואה"), במשרדו של עורך הדין, אשר שימש גם כעד לצוואה ומייצג בהליך זה את התובע.

בצוואה, הוריש המצווה, את עיקר רכושו לתובע  ולנכדו קרי- בנו של התובע.

ביום 10.2.02, הוגשה לרשם לענייני ירושה בקשה לקיום הצוואה, ומנגד, הוגשה ביום 7.3.02 ההתנגדות לה.

בהחלטתו של כב' הש' אמוראי מיום  1.6.03 נקבע כי,  מבקש צו קיום הצוואה- הינו התובע. והמתנגדת הינה הנתבעת וכך יכונו הצדדים בפס"ד זה.

התובע,  בנו של המנוח, הינו הנהנה ע"פ הצוואה. הנתבעת, בתו של המנוח ואחותו של התובע, הינה המתנגדת.

בכתב ההתנגדות, נטען לפסלות הצוואה מחמת מספר פגמים שנפלו בה, פגמים שפורטו בתצהיר הנתבעת  אשר צורף בתמיכה להתנגדות, ביניהם ניתן למנות: השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת הצוואה ואי כשירות המצווה לערוך את הצוואה  בשל גילו המתבגר ומחמת חוליו הרב.

בשל  ההתנגדות, הועברה ביום 10.3.02 הבקשה בצרוף התיק, לבית משפט זה, וזאת בהתאם לס' 67 א (א) (1) לחוק הירושה תשכ"ה- 1965.

במסגרת תשובת התובע לכתב ההתנגדות, צירף הוא, חוו"ד  מומחה, ד"ר ו. (להלן: ד"ר ו.), אשר לטענת התובע, בדק את המנוח סמוך לחתימת הצוואה, והגיע למסקנה  ימים ספורים טרם חתימת הצוואה, כי לא היתה למנוח פגיעה מנטלית, ומכאן שהוא היה כשיר לחתום על הצוואה.

מטעם הנתבעת , הוגשה ביום 25.5.03 חוו"ד מומחה, ד"ר פ. (להלן: "ד"ר פ.), אשר הגיע למסקנה  כי המנוח  לא היה כשיר לחתום על הצוואה במועד חתימתה.

בדיון שהתקיים ביום 1.6.03, החליט כב' הש'  אמוראי,  למנות מומחה מטעם ביהמ"ש.

בהתאם לכך ,נתבקשו ב"כ הצדדים להגיש לביה"מ רשימת מומחים ממנה יבחר ביהמ"ש אחד.

ביום 16.6.03 הגישו ב"כ הצדדים רשימת מומחים מוסכמים בתחום הפסיכיאטרי.

בתחילה מונה ד"ר ד.ו מירושלים, אולם בשל התנגדותו של ב"כ התובע, מינה ביהמ"ש ביום  26.8.03, את ד"ר ח.א כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"), שנתבקש, תוך 30 יום, מיום קבלת החומר המשפטי והרפואי נשוא תיק זה, להגיש חוו"ד.

ביום 11.7.04 הוגשה חו"ד מטעם המומחה, אשר בה הסיק בדומה למסקנתו של ד"ר פ. כי  המצווה לא היה כשיר לחתום על הצוואה במועד חתימתה.

בדיון מיום 3.3.05, קבל ב"כ התובע על כך  שהמומחה הוטעה משום שלא נשלחו לו מסמכים רפואיים שהיה בהם, לטענתו,  כדי להפוך את מסקנת חוו"ד. משכך, איפשר כב' הש' אמוראי להעביר את המסמכים החסרים למומחה ע"מ שיעדכן את חו"ד כפי  שימצא לנכון.

ב 18.7.05 נתקבלה בשנית, חו"ד מטעם המומחה,אשר גם בה הגיע לאותה מסקנה אליה הגיע בחוות דעתו הקודמת.

בדיון מיום 13.2.06 נחקרו עדי הנתבעת, עדות שנמשכה גם ביום 24.5.06, כאשר באותו מועד החלה חקירת עדי התובע, עדויות שנסתיימו בדיון מיום 3.9.06.

בתום הדיון שהתקיים ביום 3.9.06, הורה ביהמ"ש  לב"כ הצדדים להגיש את סיכומיהם, תוך שביהמ"ש ממליץ לצדדים לנסות ולסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ"ש.

למצער, לא הגיעו הצדדים להסכמות, ביום 29.10.06, הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת, וביום 12.12.06 הוגשו סיכומים מטעם התובע, מכאן שניתן ליתן  פס"ד.

2.         עובדות המקרה